<h1>הלכ' ברכות לריטב"א פ"ה ס"ז</h1>
<h2>דף מה.</h2>
ומפני מה יש זימון לפת לבדו יותר משאר מיני דגן ופירות, טעם הדבר לפי שאין הצירוף הוכח ועושה חיבור אלא לפני אכילה שהחבורה קיימת, אבל לאחר שאכלו או שתו כיון שאין חייבים לברך אחריהן במקומן מכיון שגמרו לאכול ולשתות וראוי כל אחד ללכת לדרכו בטל השיתוף והצירוף ונתפרדה חבילה, אבל לחם שחייב לברך אחריו במקומו שאפי' אם אכל כזית כאן ושכח והלך לדרכו קודם שיברך וגמר שם סעודתו חייב לחזור (הראשון) למקומו [הראשון] ולברך, אע"פ שגמרו מלאכול צירוף והוכח שעשו מתחילה הרי הוא קיים כמות שהיה.
